אריאל היה חלק מקהילת כל הנשמה, אבא שלי הכיר אות אבא שלו, אבל לא היינו החברים הכי טובים. אריאל התאבד לפני כמה חודשים, ואני חושבת עליו המון במכינה, בייחוד בזמן מעמדים. בקטע הבא כתבתי על הגעגוע אליו. חמישים ושלושה יום בלעדיך. אני לא מאמינה שאתה לא איתי. אני זוכרת את כל התכונות הטובות שלך. הצחוק, החיוך, העיניים היפות שלך, הפנים הרכות שלך. אני מתגעגעת אליך, גם אם אתה לא רואה. אני בוכה כל מעמד כשמקריאים קדיש ואני מזכירה את השם שלך. אני מתגעגעת, אריאל, אפילו אם לא היינו חברים טובים,

איך מגייסים? לפעמים עדיין אין לי תשובה. המכינה היא גוף שנע בתנועה מתמדת, כך שכבר מהיום הראשון במכינה, מונחים היסודות למחזור הבא. כוועדה עבדנו שעות על גבי שעות כדי להבטיח את קיומו של המחזור הבא. ההתחלה היא אי שם בחודש נובמבר. לוח גיוסים נתלה, חניכי המכינה שובצו, והתהליך של להזמין מבוגרים-צעירים חדשים, לבחור להם בית מוזר ומשונה לשנה הבאה מתחיל. ומה אומרים? מסגרת אינטנסיבית? התנדבות? שיעורים? (כשבקושי התחלנו ללמוד?) אפשר לומר שהמרכז הוא האנשים. "אנשים מלאים באור וטוב, אנשים מכל

קשה להאמין, אבל סיימנו את המחצית הראשונה במכינה! חמישה חודשים מלאים בלמידה, עשייה קהילתית, טיולים ויצירת קשרים חדשים חלפו להם במהרה בלי ששמנו לב. בסופ"ש אמצע מיוחד הקמנו אירוע מכירת חצר בפלורנטין, עשינו יוגה ופיקניק מפנק בים, המשכנו בערב כשרונות מטורף וקינחנו בנשף קסום ומרגש! אז שתהיה לכולנו חצי שנה מדהימה לפחות כמו זו שהיתה עד עכשיו!

המקום הכי עקום זו לא הפעם הראשונה שאני ניגש לכתוב את הקטע הזה. הרעיון עלה בצהרי השבת השנייה בה סגרנו במכינה, אך עד היום לא הצלחתי להביא את ההשראה שקיבלתי לידי מימוש. הרגע שבו עלה הרעיון בראשי היה כאשר נשפכו המים מצינור הניקוז של מרפסת דירה ב', מטה על הכורסא במרפסת של מרכזית ב'. לפעמים ממש ברור לי שזו הדרך הטובה ביותר לתאר את המקום הזה, אך בו ברגע אני שואל את עצמי: "איך זה יכול להיות? הרי שהמקום הזה עמוס זוויות ישרות". מיטות הקומותיים שהופכות אפילו את החדר המעוגל ביותר למרובע

שבוע צבא הגיע פתאום וכל המכינה עברה לדום מאזרחים פשוטים ודי מופרעים הפכנו לחיילים ממש לא רעים קיבלנו חוברת מושקעת במיוחד ויחד צללנו לשבוע נחמד התחלנו בלמה שבכלל נתגייס משה פלד עשה סדר לכל מי שמהסס למדנו איך עם בונה צבא בונה עם ודיברנו אם הצבא פתוח לכולם מבוא למלחמה עם עידן עדות ושלא נשכח את עניין הסרבנות באמצע הלילה כמעט בלי שום חשק היתה הקפצה וגם קיבלנו נשק ואולי לא לכולם היה נעים כשבבוקר עשינו מסדר על מדים החדירו בנו משמעות צבאית ועשינו כושר קרבי ברמה רצינית מנ"קים, מור"קים