מאירים את יפו
"מאירים את יפו" הוא אירוע מוכר מאוד במכינה שמתרחש בנר שני לחנוכה.
הוא האירוע הגדול ביותר במכינה שאחראית עליו וועדת יפו והקהילה בשיתוף עם כל חברי המכינה. האירוע הוא מסורת במכינה שנמשך במשך כמה שנים, מוקצבים לו תקציבים גבוהים והשנה הוא היה בשיתוף פעולה ביחד עם משלמת יפו, בית רקע, צופי יפו ועוד.
במהלך האירוע חניכי מתנדבים ומאירים המוני ילדים בהמון מקומות התנדבות. השנה התרכזנו בשלושה אזורים שבהם אנחנו גם מתנדבים במהלך השבוע - דרום תל אביב, דרום יפו (יפו ד' ויפו ג') ולב יפו.
החניכים חולקו לשלושה קבוצות שהאירו את האיזור שאליו הצטוותו במהלך היום. הם ביקרו בבתי ספר, בתי אבות ומועדוניות שבאזור.
אחרי הצהריים התרחש האירוע המרכזי בשבט צופי יפו, הייתה תהלוכה, הוקמו המון תחנות, הדלקת נרות ואירוע של להקת טררם ולבסוף חולקו סופגניות.
במהלך היום הגענו למאות ילדים בבתי הספר והמועדוניות ולעשרות קשישים שגרמנו ליום שלהם להיות קצת יותר שמח ומיוחד תוך התחשבות בחג החנוכה והקריסמס. באירוע המרכזי בשבט צופים האירו חנכי המכינה ביחד עם חניכי שבט הצופים לפחות 700 ילדים ומשפחותיהם.
חניכת המכינה כרם פרומקין כותבת על האירוע...
מאירים את יפו
יום רביעי בבוקר, נר שני של חנוכה, מריחים כבר את החופש.
קמתי והתארגנתי מהר, ההתרגשות הייתה באוויר. אני חושבת שמזמן לא אכלתי כל כך הרבה מתוק כמו בבוקר הזה. ארוחה עם פירות, פנקייקים ושלל פינוקים שהכינו המדריכים, עוד קצת פנקייקים, סוכריות גומי, שוקולד וכו.
ההכנות לאירוע היו בימים הקודמים. יצאנו לדרך כשכל קבוצה (חולק לפי 3 איזורי התנדבות) יודעת בדיוק לאן היא הולכת, מי אחראי על מה, מה עושים איפה, מתי כל דבר קורה - לו"ז מתוקתק הודות לוועדת יפו והקהילה שהייתה אחראית על הפרוייקט.
יצאנו לבית פורטר, מעון יום לקשישים בו היינו אמורים לדבר איתם, לחלק להם ברכות לחג, להכיר, לשיר איתם, ובאופן כללי לעשות שמח. כשהגענו היו בערך 10 קשישים במעון (כי בערב הקודם הייתה להם מסיבת חנוכה ולדברי האחראית הם נשארו לרקוד עד 4 לפנות בוקר - בהחלט חיות מסיבות). התחלנו פשוט לשבת ולדבר עם מי שנמצא ולאט לאט הגיעו עוד קשישים לאולם. השיחה בכלל לא נתקעה כמו שחששתי שיקרה. דיברתי עם אינה שעלתה מרוסיה, שכל הזמן אמרה לי שחישובים של מספרים צריך לעשות רק בראש, שאלה אם יש לי חבר ואמרה שזו סתם הסחת דעת - חשוב להתמקד כרגע בלימודים! דיברנו גם עם אחת שעלתה ממרוקו, גרה ביפו ויש לה 7 ילדים והמון נכדים, שסרגה אפודה בקצב היסטרי. אחר כך כששרנו איתם רקדתי עם אחד מהם, ג'נטלמן כזה כבר לא מייצרים בדור שלנו. שרנו, ניגנו, עשינו שמח, ובעיקר - היה לנו שמח ואני מאמינה שגם להם.
אחר כך הקבוצה שלנו (לב יפו) המשיכה לעירוני ז' - בית ספר יסודי + תיכון, בו העברנו תחנות לילדי היסודי. עוד לפני שהתחיל זמן התחנות, כשהתחלנו לארגן, מישהו שם מוזיקה ושתי מכיניסטיות התחילו להרקיד כמה בנות שהיו בחוץ בהפסקה - זה היה חמוד בטירוף. פגשנו תוך כדי הפעילות כמה חניכים ותלמידים מההתנדבויות שלנו - לראות אותם פתאום במסגרת אחרת של ביה"ס שלהם היה קצת מוזר, אבל היה מעניין להכיר אותם בסיטואציות נוספות.
אחד מאיתנו לבוש כמו ליצן והרקיד ילדים, המון ילדים מאופרים מסתובבים בין התחנות (רגע- פורים זה לא החג של התחפושות??), כולם נראים שמחים, קופצים, צוחקים. היה כיף גדול, יצאנו משם כולם עם תחושה מוצלחת ואפילו דיברנו עם המנהל על המשך עשייה של המכינה עם ביה"ס.
אחרי עירוני ז' הקבוצה שלנו התפצלה לחוליות קטנות שהלכו לחלק ממקומות ההתנדבות שלנו. אני הלכתי עם עוד ארבעה למעון מגן אברהם, להעביר הצגה לילדים ערבים בגילאי 3-5 בערך. הכנו להם הצגה על השיר של חנה זלדה ורבי קלמן, "מעשה בלביבה", מה שהיה קצת מצחיק בהתחשב בזה שקהל היעד היה נוצרי או מוסלמי. התחפשנו והבכנו את עצמנו בהצגה נחמדה, שיתפנו תוך כדי את הילדים ונראה שהם נהנו. אחר כך צבענו איתם דפי צביעה בנושא החגים (כריסטמס וחנוכה), שרנו איתם שירים (סים סים סים - אנחנו דרדסים!) וסתם קשקשנו. היה כיף והיה נחמד גם לראות מקומות התנדבות של חברים אחרים מהמכינה.
אחר כך המשכנו לשבט הצופים של יפו, שם היה האירוע המרכזי. היו המון תחנות שעבדנו קשה על התכנון וההכנה שלהן בימים לפני - חדר חושך, מגדת עתידות, איפור, באולינג, קליעה למטרה, ועוד. בסיום התחנות הייתה הדלקת נרות, נאום או שניים ואז מופע תיפוף של טררם. האווירה הייתה ממש טובה, מאות ילדים שהגיעו לחגוג וליהנות מהפעילות הסתובבו במתחם. חלקם מההתנדבויות שלנו, חלקם פשוט הגיעו לבד או עם ההורים, להשתתף באירוע הקהילתי הענק הזה.
עלתה השאלה לגבי מאירים את יפו באיזו שיחה במכינה - האם אנחנו עונים על צורך בסיסי שקיים בשטח או יוצרים צורך בכך שאנחנו מספקים את האירוע? בכל אופן - הייתה הרגשה שהצורך, לא משנה איפה נוצר, קיבל מענה ענק.
זה היה יום ארוך, אינטנסיבי ומספק מאוד. אנחנו כמכינה נהנינו לא פחות מהקשישים והילדים אותם פגשנו. מתחילת השנה סיפרו לנו על מאירים את יפו ואמרו שזה אירוע השיא של המכינה עם הקהילה, והוא אכן היה כזה.
אלפי עיניים ביפו היו מוארות בנר שני של חנוכה.
